יש לנו בבית ויכוח (לא ויכוח – דיון) קבוע ביני לבינו – אני שוטפת בסבון (ייעודי לשטיפת ירקות – ללא צבע ובישום) והוא, אם הוא החליט להשקיע, נותן סיבוב מתחת לברז כי "זה לא באמת משנה כלום".

משרד הבריאות מנחה את התעשייה לשטוף ולחטא פירות וירקות לפני הגשה אך בבתים פרטיים ההנחיה היא לשטוף במים בלבד.

יצאתי לבדוק האם ההשקעה שלי משתלמת והאם אזכה לומר את המשפט הנהדר "אמרתי לך" – שלחתי למעבדה עגבניות שרי – לא שטופות, שטופות במים ומסובנות היטב כמו שאני אוהבת (חפופים אחד אחד…).

שלחנו לספירה כללית (כמות כלל החיידקים הנמצאים במזון. בדיקה זו נותנת מושג כללי האם המזון הוא תקין או מקולקל.), בדיקת עובשים וליסטריה.

שניה לפני הממצאים – מילה על עגבניות שרי. שרי נחשב לגידול נקי יחסית (מחיידקים, לא מהדברה) מכמה סיבות. ראשית, הוא לא גדל על הקרקע ישירות ולכן פחות מתלכלך. שנית, הוא נמכר באריזות ולכן לא סופג משמושים מכל מיני ממזמזי ירקות בסופר. בקיצור – ירק נקי.

אז מה מצאנו? שאין הפתעות בחיים…

שאינן שטופות – חיידקים בכמות 20 CFU (זה מעט מאוד, ירק נקי כמו שאמרנו) עובשים בכמות 20 CFU.

שטופות במים בלבד – חיידקים בכמות 20 CFU, ללא עובשים.

מסובנות היטב – ללא חיידקים, ללא עובשים.

מסקנות – הדבר הכי מעניין הוא שלמרות שכמות החיידקים קטנה מראש, הרחיצה במים אפילו לא הפחיתה אותם (אלא את העובשים בלבד).

עכשיו, כשזה שרי זה לא נורא כי מראש כמות החיידקים קטנה, אבל דמיינו מה לגבי גזר או ירוקים שנשטפים רק במים.

מיטיבי לכת ישאלו כעת – ומה לגבי שאריות הסבון במזון? ומה עם הדברה? ועל כך נרחיב בפוסט אחר (כי צריך להשאיר מתח וכי תקציב בדיקות המעבדה שלי מוגבל – כאמור, אני לא ממומנת).

אז כדי לעשות סיפור ארוך קצר – אמרתי לך!!!!!!!

תייגו אנשים שאמרתם להם…

*הבהרה בעקבות תגובות רבות – אין טענה שהחיידקים הבאים מן האדמה רעים למזון וצריך להשמיד את כולם. החיידקים שאינם רצויים הם בעיקר החיידקים המגיעים מהתערבות הגורם האנושי (ידיים של קוטפים, מלקטים, עובדים, קונים…) ואת אלו בהחלט ראוי להסיר. אני לא שואפת לסביבה נטולת חיידקים ואין בעיה עם כמות החיידקים שנמצאה על השרי גם ללא שטיפה. בפוסט ביקשתי לבדוק את ההבדל בין השפשוף במים לשפשוף בסבון ומים בחס להסרת חיידקים מכל סוג (נייטרלים או מזיקים). מקווה שהבהרתי היטב.