כבר שבועיים שלושה שעיקר תזונת ילדיי האישיים מורכבת בעיקר מלחם למיניו השונים.
החוויה הראשונה שלי אבר במפעל מזון כלשהו, הווו הזוועה, עד היום איני יודעת אם היה או חלמתי חלום.
כחלק מתכנית הלימודים בתואר הגענו לסיור לימודי במאפייה מאוד ותיקה. אני צעירה ותמימה בטוחה שאגיע לבית מרקחת לבצק והנה…
בקצה הקו יושב בחור עם ראסטות וסיגריה, אליו מגיעים נקניקי בצק ותוך כדי שהוא מנהל שיחה עם בת זוגו הוא קושר קשרים בלחמניות וזורק אותן למגשי אפיה (על כפפות עוד לא שמעו אז, האמינו בעבודת כפיים במובן המילולי). מסביבו זוהמה וחתיכות בצק תקועות בכל מקום, מהתקרה לרצפה… בקיצור – פרקתי.
בחרתי לעסוק במוצרים הבסיסיים שרוב הילדים אוכלים בבוקר. אז מה בעצם ההבדל בין לחם (לבן, שחור/אחיד), לחמניה ופיתה (אני יודעת שיש עוד המון סוגים אבל אני עם הילדים היום).
ההבדל בין לחם לבן ללחם שחור/אחיד – לחם שחור נקרא גם לחם אחיד וזה קשור בסטנדרט שנקבע עוד בימי המנדט ביחס לאחוז ניצול גרעין החיטה, מאחר שמשתמשים גם בחלק מקליפת הגרעין (כדי לנצל יותר) הקמח כהה יותר (וסיבי יותר) ולכן נקרא שחור או אחיד .
לחם לבן עשוי מקמח לבן שעשוי כולו מהאנדוספרם, החלק העיקרי בגרעין החיטה (ללא הקליפה) שמורכב מגרגירי עמילן וחלבון.
.
בקיצור – הלכתי לבדוק מה עדיף, רציתי לעשות סדר ויצאתי עם הרבה בלאגן. ממה שראיתי, בלי להכנס לשמות ומותגים, כל מאפיה עובדת אחרת. אחת שמה סוכר, השניה דקטרוז, השלישית בכלל לא. אחת משתמשת בחומר משמר השניה לא. בקיצור בלאגן. אז ניסיתי לסכם לפי מספר חומרים:
שומן, סוכר, חומר משמר (כי נתרן די אותו דבר בכל המוצרים).
מבחינת סוכר – הכי הרבה בלחמניות אצבע (אלו הבאות באריזה של 10), אחר כך בפיתות, אחר כך לחם אחיד (פרוס או שאינו), בלחם לא פרוס אין סוכר מוסף (באלו שמצאתי). חלק מוסיפים דקטרוז במקום סוכר.
מבחינת שומן מוסף מן הצומח – נמצא בלחם אחיד פרוס.
חומר משמר – מוסף בלחמניות אצבע ובחלק מהפיתות (לא בכולן), בעיקר כדי למנוע עובשים, בלחם אחיד פרוס יש ובלחם לא פרוס אין.
בלחמניות אצבע מוספים גם מתחלבים – על מנת לאחד בין השמן למים בבצק.
מה הלקח האישי שלי מהסיפור הזה? לבדוק ספציפית את מוצרי הלחם שלי. לדוגמא בפיתות, אין סיבה לקנות פיתות עם חומרים משמרים מאחר שיש לא מעט פיתות ללא חומרים משמרים. מילא פיתה עפה למקפיא ברגע שהיא נכנסת הביתה.
שורה תחתונה (ביחס למוצרים הנבדקים) – לחם אחיד שאינו פרוס (צדקתם כל הכבוד לכולם) – אין הפתעות.
והלוואי שבשבוע הבא נכין כולנו כריכים לבית הספר.