לאחרונה משרד הבריאות הורה להוריד מהמדפים דבש של מספר מותגים ויצרנים גדולים בישראל בשל המצאות חלבוני חלב בדבש.

נפתח בהרגעה – אין שום בעיה לצרוך את הדבש הזה (בתנאי שאינכם אלרגיים לחלבון חלב).

שתי שאלות מעניינות עולות בעקבות הריקול הזה:

הראשונה – כיצד הגיעו חלבוני חלב לדבש?

השניה – איך יתכן שכל כך הרבה יצרני ומשווקי דבש נפלו במקביל באותה תקלה?

נתחיל בראשונה, ההסבר פשוט יחסית, דבורים שצרכו חלבוני חלב במזונם יפיקו דבש בו יימצא חלבון חלב (ועדיין מדובר בדבש טבעי לחלוטין שכן הוא יוצר על ידי דבורים).

השאלה השניה מעניינת יותר, כיצד יתכן שגם מכוורות עמק חפר, גם עין חרוד, גם יד מרדכי ועוד… האכילו את הדבורים שלהן בחלבוני חלב באותה עת?

התשובה היא שהם לא.

כלל המכוורות שהזכרתי (ותחתיהן כל המותגים הפרטיים שמשווקים את הדבש שלהן) קנו את הדבש הזה ממכוורות בחו"ל. (אירוניה – עד שיש לנו חלב בדבש זה דווקא לא מהארץ, הצחקתי את עצמי).

רגע, רגע, רגע – איך יתכן? הרי המכוורות מצהירות לבן על גבי ירוק שהדבש שלהן מופק ומיוצר על ידן באופן בלעדי.

מסתבר שעל פי הגדרות התקן ישראלי מותר ליצרנים לייבא דבש, לערבב אותו עם דבש שלהם (בלנד) ולשווק תחת שמם. מותר להם אפילו לייבא את כל הדבש, לארוז אותו מחדש בארץ ולספר לכם שהוא מיוצר על ידם באופן מלא.

חושבים שקניתם תוצרת הארץ? תחשבו שוב. (להגנת המכוורות ייאמר שאין באמת יכולת בארץ לייצר את הכמות הדרושה למשק הישראלי אבל זה לא אומר שאי אפשר להצהיר על מקור הדבש)

בקיצור – כשר, אבל מסריח…