תפוח אדמה – אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
הגיע אלינו מאמריקה במאה ה16 ובמשך שנים נחשב לאוכל מסוכן, כזה שמי שאוכל אותו עלול לחטוף צרעת או זיבה לא עלינו… לכן, בשנים הראשונות שלו אכלו אותו רק חזירים ואסירים בבתי כלא.
בהמשך הפך התפ"א לכל כך פופולארי עד שהפך לגידול החקלאי היחיד באירלנד. האירים נקלעו לרעב כבד לאור מחלת הכימשון שתקפה את תפוחי האדמה שלהם… ברעב הזה מתו כמיליון אירים בקירוב. אמרנו, אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
מבחינתי תפוח האדמה הוא הבייגלה של הירקות. הכי פחות סקסי אבל תמיד יהיה שם לנחם אותך בשעה קשה. פסח הוא טקס האוסקר של תפוחי האדמה. הוא חוזר ובענק. בלעדיו אפשר לסגור את החג וללכת הביתה.
דבר ראשון – תפ"א הוא גבעול ולא שורש. לכן, בחשיפה לאור הוא מתחיל לנבוט ולייצר את הצבע הירוק (כלורופיל). במקביל החשיפה לאור גורמת לתפ"א לייצר רעלן בשם סולאנין. מדובר ברעלן שיכול לגרום לתסמינים רבים שקצר הפוסט מלהפחיד. לכן – תפ"א מאחסנים רק בחושך ואפילה.
תפ"א שהפך ירוק לא אוכלים (אולי שמעתם על שלגיה שנגסה בתפ"א ירוק ונפלה לתרדמת – זו הגרסה שלי בבית).
זו גם הסיבה שלא כדאי לנקות את החול מתפוחי האדמה כל עוד הם באחסון (מה שעושים ברשתות השיווק). החול שומר עליהם מחשיפה לאור וכך הם לא מתחילים את תהליך הנביטה וההורקה ומאריכים חיים.
אגב, תפ"א שגידל עיניים (נביטה שנראית כמו שיער של בן גוריון) ניתן לאכול אחרי הסרת העיניים. אין סיכון בנביטה עצמה.
למה לא לשמור תפ"א בקירור?
חומר רעיל נוסף הנוצר בתפ"א הוא האקרילמיד. מורכב לי להסביר את התהליך הכימי של יצירת האקרילמיד אז אסתפק בלומר שמדובר בריאקציה של מפגש בין חד סוכר לחלבונים בטמפ' גבוהה. כלומר טיגון או צלייה של תפ"א גורמת ליצירת אקרילמיד.
קירור תפ"א גורם לפירוק העמילנים בתפ"א לחד סוכר. אם נטגן את תפ"א היישר מקירור תיווצר כמות גדולה של אקרילמיד. ככל שהצ'יפס כהה יותר כך יש כמות גבוהה יותר של אקרילמיד. לכן, כדאי מאוד להמתין עד שיגיעו תפ"א לפחות לטמפ' החדר (כי אז הופך הסוכר חזרה לעמילן שאינו חד סוכר) לפני טיגון או אפייה של תפ"א.
צבעי התפ"א – רשתות השיווק הרגילו אותנו לחשוב שיש שני סוגי תפ"א, לבן ואדום. האמת היא שרק בארץ יש עשרות זנים שונים של תפ"א ולכל אחד אופי משלו.
יש זנים עתירי יבול, אלו נמכרים בסופרים במחיר נמוך יחסית ויש זנים מיוחדים הנמכרים בשווקי איכרים.
הזנים נבדלים זה מזה בטעם, מרקם, כמות עמילן וצבע. רשתות השיווק אינן מבדילות בין הזנים ולכן נתקשה גם אנחנו להבדיל ביניהם.