אני מתה על אוכל בחוץ ומתה על טרנד עגלות הקפה שכבש את העמק שלנו בסערה. משתדלת לדגום את כולן בכל הזדמנות פנויה (כשירות לציבור כמובן, אלא מה?).

אממה, (או אליה וקוץ בה אם ניקח 30 שנה אחורה), יש לא מעט פספוסים בתחום בטיחות המזון בהתנהלות של מוכרי המזון בעגלות ורציתי לעזור קצת. חשוב לזכור שזו לא מסעדה אז אין תקן ברור שצריך לעמוד בו. על פניו לא אמורים להכין מזון בעגלה אלא רק למכור אותו אבל זה ממש לא המצב ואני מבינה את זה. לכן, את הפוסט אני מקדישה לכם ולכן בעלי וצרכני העגלות.

נתחיל עם הקטע של הכריכים/עוגיות החשופים על הדלפק. לפעמים ממש בגובה הפה של הלקוח. אנשים מנהלים שיחות ליטרלי דרך הכריכים, יורקים על הדלפק ומזהמים את מה שנמצא עליו… מה נסגר? אל תשאירו אוכל חשוף בכלל ובטח שלא על הדלפק.

עוד עניין, כריכים שעומדים שעות בדלפק חשופים לחום וזיהומים. גם סלטים. בטח עם גבינה או בשר. מכינים מראש? אחסנו בקירור. אין קירור? אל תכינו מראש… באופן אישי אני לא קונה סלטים (במיוחד לא טריים שחשופים יותר לזיהום) וכריכים שעומדים מוכנים בחוץ וממליצה מאוד לנהוג כמוני בעניין.

דבר אחרון, במסעדה יש הפרדה בין מי שמכין את האוכל לבין מי שמנקה את הכלים לבין מי שמוציא אותו. בעגלה אין הפרדה כזו. לכן, מאוד רצוי שמי שמוכר מזון בעגלה יהיה מודע לכך. שיער פזור לא בא בחשבון, שטיפת ידיים או החלפת כפפות בתדירות גבוהה (אם לא מחליפים כל הזמן עדיף לא לשים בכלל כי הן הופכות מזוהמות) ובאופן כללי יזכור שהוא בעצם עובד מטבח.

ממליצה להסתכל קצת מהצד על מי שעובד בעגלה ולבחון את הרגלי ההיגיינה (כל כמה זמן שוטפים ידיים…).

חוץ מזה מדובר בפתרון נהדר ומשמח ובמיוחד בתקופה האביבית הנוכחית.