אחד הכוכבים הבולטים של תקופת פורים הוא הפרג הטחון, מדובר בצמח סופר מעניין.

כמו הסודה, מיץ האשכוליות והשלייקס, חינו מתגלה לרובינו רק בשלב מאוחר בחיים, בו אנחנו בוגרים ומנוסים מספיק כדי להעריך את טעמו הייחודי וסגולותיו.

אחרי הכל, לא סתם הוא הצמח היחידי שהצליח לגרום למערב להוריד את הסינים על הברכיים (אם זה לא אומר לכם כלום אל תרגישו בורים, כמוני כמוכם פלוס בעל חופר על היסטוריה).

זרעי הפֶּרֶג מקורם בפרח הפָּרָג ממנו הם נאספים (תת זן אחר של ההוא שאנחנו מבלבלים עם כלנית).

את תרמילי הזרעים מצפה חומר ממנו מפיקים את הסם אופיום, מורפיום והרואין ומכאן האגדה האורבנית על האדם שנתפס בבדיקת סמים אחרי שאכל עוגת פרג (ע"ע סיינפלד – איליין ופרעצל פרג).

אפשר להירגע (או בעצם להיפך), על מנת להתמסטל מזרעי פרג בצורתו הטבעית תיאלצו לאכול כמות זרעים בלתי אפשרית. את הסם מפיקים משרף הפרג ולא מזרעיו.

הפרג האגסני הוא "דם המכבים" של הבריטים, הם עונדים אותו על דש החולצה בטקסי זכרון בשל צבעו האדום ובשל כך שהוא פורח בשדות הקטל לאחר המלחמה.

פרג טחון עשיר מאוד בסידן (בהרבה מחלב לשם השוואה) . הוא עשיר בתיאמין ובאבץ. הפרג אינו מכיל כולסטרול ויש בו מעט מאוד מלח, אבל מומלץ לא להגזים בכמויות כי בכף פרג טחון יש כמעט 50 קלוריות.

פרג משולב במזון בשתי צורות עיקריות, זרעים שלמים וזרעים טחונים. מאחר שאני מכוונת בפוסט זה לאזני ההמן אתייחס בעיקר לצורתו הטחונה.

הדבר החשוב ביותר שצריך לדעת ביחס לפרג טחון הוא שיש לצרוך אותו קרוב ככל האפשר לעת טחינתו. מרגע טחינתו משתחררת חומצת שומן (חומצה לינולאית) היא אמנם בריאה אך אט אט הופכת את טעמו של הפרג למריר ולא טעים.

אגב, ראיתי באינטרנט שמספרים שמקור הטעם המריר בפרג בחיידק שמשתחרר בעת טחינתו – אפשר להרגע, מדובר בשטות גמורה. בכל אופן – זה מריר.

אז איך קונים? טרי טרי טרי.

אני מעדיפה רק במקום בו אני רואה שטוחנים לי אותו מול העיניים באותו הרגע ממש, אחרת באמת עדיף שלא (אצלנו במכולת בכפר עמיר מביא מכונת טחינה במיוחד בחודש אדר וטוחן במקום)

מיד לאחר מכן, אם לא משתמשים – היישר להקפאה.