עוד מהזמן בו האדם הקדמון צד את הממותה הראשונה שלו עמד בפניו אתגר שימור הבשר. משחר ההיסטוריה פותחו דרכים שונות לשימור מזון, המלחה, קירור, בישול, ייבוש – כל אלו דרכים טבעיות ועתיקות לשימור מזון.

ב1800 קבע נפוליאון ש"הצבא צועד על קיבתו" והציע 12000 פרנק למי שימצא פתרון לשימור אוכל עבור הצבא במסעות. 9 שנים אחר כך המציא עבורו ניקולא אפר את השימורים. בהתחלה בזכוכית ואחר כך בפח. (אגב, שלושים שנה לקח להם להמציא את הפותחן – מתסכל משהו…).

העיקרון די פשוט – המוצר נכנס לתוך אריזה, נסגר לחלוטין, עובר חימום בטמפ' גבוהה להריגת החיידקים (עיקור). במוצרים מסוימים נוסף גם אלמנט של לחץ. (מאוד השתדלתי להקליל כאן).

אגב, היום תהליך השימורים מבוצע גם במוצרים שאינן פחיות או קופסאות. שקיות אלומיניום או מנות מבושלות בחמגשיות פלסטיק עוברות תהליך דומה.

ביחס לקופסאות שימורים הדבר החשוב ביותר שצריך להבין הוא שאין בהם חומרים משמרים (חוץ מבמקרים חריגים). המשמעות היא שמרגע שפתחנו את הקופסא מתחיל תהליך של קלקול (כמו במוצר טרי).

כדי לשמור על מוצר שהיה בתוך קופסת שימורים מומלץ להעבירו לכלי סגור אחר ולשמור על התמלחת (הנוזל בו שוחים הזיתים).

עוד לפני הפתיחה כדאי מאוד לשטוף את האריזה עם סבון. אריזות שימורים מאוחסנות בכל מיני תנאים (ראיתי דברים הזויים – תאמינו לי). בשל פעולת הפותחן המוצר עלול להזדהם בזמן הפתיחה.

לגבי החשש ממעבר מתכות לתוך המוצר. פחיות שימורים הינן קופסאות מיוחדות העומדות בבדיקה למעבר מתכות.

עם זאת, אחת הפעולות הטפשיות היא לחמם קופסאות שימורים באש גלויה (כמו לדוגמא בצבא כשמדליקים קופסאות טונה). פחיות השימורים לא נבדקות למעבר חומרים באש ולכן ממש לא כדאי להשתמש בקופסת שימורים כפינג'אן למשל (למרות שזה קול ומרגיש לכם פלמחני"קי).

פרט חשוב נוסף, קופסא שנפגמה (עיקום או מכה) בחלקה העליון חשודה כמוצר פגום (תמונה מצורפת). יש חשש לפגיעה בהרמטיות ולכן אל תקנו קופסא כזו. חשוב גם לבדוק שהקופסא לא חלודה או נפוחה. אם מדובר בצנצנת המכסה אמור להיות שקוע ולא נפוח.