(מבולבלים? יופי – בואו ללמוד על אבקת הפלא).

הגיע הזמן להבדיל ביניהן ולסגור פינה סופית.

מוקדש לעומר שחושב שסודה לשתיה במים זה סודה.

יש 3 דרכים להתפיח:

פיזיקלית – לישה או הקצפה ארוכה תוך הכנסת בועות אוויר לתוך הבצק.

ביולוגית – שמרים, ניזונים מהסוכר בבצק ומשחררים פחמן דו חמצני (מעתה יקרא פד"ח).

כימית – סודיום ביקרבונט, מגיב במגע עם חומצה ומשחרר פד"ח.

היתרון העיקרי בשיטה הכימיקלית ביחס לאחרות הוא מהירות ההתפחה (תגובה מיידית).

סודה לשתייה – סודיום ביקרבונט בלבד (נתרן מימן פחמתי), מתפרק במגע עם חומצה ומשחרר פד"ח לתוך הבצק.

אבקת אפיה – סודיום ביקרבונט בשילוב חומצה וקורנפלור – מתפרק במגע עם נוזלים ומשחרר פחמן דו חמצני.

מתי נשתמש בסודה לשתיה? כשנרצה להתפיח עיסה הכוללת חומצה (חלב, יוגורט, מיצי פירות למיניהם, דבשה ועוד…). במגע עם החומצה ישוחרר פד"ח לתוך העיסה וימלא בגז את חללי האוויר בעיסה.

מתי נשתמש באבקת אפיה? כשנרצה התפחה לחומר שאינו כולל חומצה (קמח ומים לדוגמא). האבקה כוללת בתוכה חומצה שמטרתה ליצור תגובה במגע עם הסודיום. הקורנפלור באבקה נועד לספוח לחות וכך למנוע מצב של תגובה כימית לפני המועד הרצוי (בתוך האריזה).

מתי נשתמש? הכי מאוחר שאפשר. מרגע פגישת החומרים (נוזל, חומצה וסודיום) הפד"ח משתחרר לחלל, זה הזמן למהר ולהכניס את העוגה/ווטאבר לתנור כדי לא לאבד את האוויר בבצק. לכן עדיף להוסיף את הסודה/אבקה כמה שיותר מאוחר בתהליך ההכנה.

האם ניתן להחליף ביניהן?

רק אם אתם אמא שלי (לא היה לי מיץ לימון אז שמתי בעוגה קולה – טרו סטורי).

לא כדאי להוסיף סודה לשתיה מעבר לכמות הרצויה כי כל כמות שלא תתפרק תתן לאוכל טעם מריר.

מה עוד?

בגלל תכונות הסודה לשתייה (פירוק החומצות לפד"ח) היא יעילה בלא מעט תחומים…

אצלי היא בשימוש בעיקר לנטרול ריחות רעים (חליף דאורדורנט, בתחתית הפח, יש לי חבילה קבוע ברכב).

רבים מחבריי מתחלחלים ממספרי E. מספרים אלו משמשים לציון תוספי מזון מכל סוג. סודה לשתיה היא E500ii (נשמעת כמו דגם של מרצדס). נמצאת במוצרים שונים (ביסקוטים לדוגמא). בקיצור – אל תחרימו את כל מספרי E – הם לא אשמים שיצא להם שם רע, אוכלסייה קטנה בתוכם מכפישה משפחה שלמה.