על ההבדל בין איכות מזון לבטיחות מזון.

הנה אני מפציעה שוב בעקבות סערת הנחש בשעועית.

אז מה בעצם קרה כאן? איך מסתנן עכבר/חצי נחש לתוך השעועית הקפואה? ומה זה בעצם אומר עבורנו? הנה הסבר קצר – ליסטן אנד לרן…

שעועית היא חומר גלם חקלאי הגדל על האדמה, לא מלקטים אותה בידיים אלא באופן מכני, יחד איתה נאספים עוד דברים שנמצאים בשדה (נחשים ועכברים לדוגמא).

חומר הגלם מגיע למפעל, נשפך לתוך קווי הייצור וכאן מתחיל תהליך של בדיקת איכות – לוקחים מדגם מייצג ובודקים כל מיני פרמטרים (חומרי הדברה, מתכות, גודל, צבע, צורה…).

לאחר מכן עוברים למיון – יש מיון ידני ומיון אוטומטי. מיון ידני הוא פשוט אדם שעומד ליד הקו וממש ממיין ומוציא פסולת או כל דבר אחר שלא אמור להגיע אלינו. מיון אוטומטי מבוצע על ידי סורק אופטי – סורק על פי צורה וצבע, גלאי מתכות ועוד…

לאורך הקו יש גם חיטוי – שטיפה במים מוכלרים על מנת לחטא את חומר הגלם מזיהומים שונים, לאחר מכן יש חליטה – טבילה במים חמים מעל 70 מעלות. שני אלו מביאים להורדת עומס מיקרוביאלי (הורדת כמות החידקים).

לאחר מכן הסחורה עוברת הקפאה מהירה (שוק פריז – IQF) ומשם עוברת לאריזה.

אחרי כל אלו הסיכוי שזיהום כלשהו ישרוד נמוך מאוד.

עד כאן תהליך המיון והייצור.

עכשיו למשמעויות – אם בחפיסת שוקולד היה נמצא עכבר הייתי בהלם אמיתי כי זה אומר שהבעייה היא במפעל עצמו ולשם הגיע העכבר, זה מעיד על מצב גרוע מאוד של המפעל אבל כשקורה אירוע כזה במפעל העוסק בתוצרת חקלאית אני מודה שאני לא מתרגשת, זה אולי מצטלם רע מאוד אבל זה בעיקר מגעיל ופחות מסוכן.

נקודת הכשל היא בתהליך בקרת האיכות – זה מאוד מגעיל, מאוד לא נעים, מאוד מאוד מאוד דוחה – אבל זה לא מסוכן (שכן גם אם לא היינו שמים לב ואוכלים את הנחש אחרי הבישול זה היה מאוד דוחה אבל נשאר בחיים). מה עוד לא מסוכן? שערות, חרקים מסוגים שונים… – כל אלו נכנסים תחת הגדרה של "איכות". תהליך בקרת האיכות הוא שם כולל לכל פעולות הבקרה על איכות ובטיחות המוצר.

מה כן מסוכן? חיידקים פתוגניים, חומרי הדברה, גופים זרים מתכתיים (סיכות), מתכות כבדות, רעלים – כל אלו נכנסים תחת ההגדרה של "בטיחות".

אירוע איכותי – חווית הצריכה שלי נפגעת (עגמת נפש).

אירוע בטיחותי – הבריאות שלי נפגעת (סכנה בריאותית).

תנובה בחרה שלא להכריז מיד על ריקול (החזרה יזומה של כל המוצרים שיצאו לשיווק- נזק כלכלי עצום) מאחר שמדובר באירוע איכותי ולא בטיחותי (בניגוד לדוגמא לאירועי הסלמונלה שם הסכנה הייתה בטיחותית כי היא סיכנה את בריאות הציבור). על פניו בראייה טכנולוגית זו החלטה סבירה כי אין כאן סכנה לבטיחות ובריאות הצרכן.

ההכרזה על ריקול הגיעה רק לאחר שמשרד הבריאות הכריח אותם לעשות זאת. למה הוא הכריח אותם? לדעתי בעיקר בגלל הרוח הכללית הנושבת לאחר אירועי שטראוס.

זה לא אומר שתנובה לא אחראית ולא אומר שהכל בסדר. יש שלל כלים אחרים בהם צריך לנקוט אם יש צבר אירועים כאלו וזה לא תקין.

אבל מכאן ועד לאסוף את כל המוצרים מהמדפים בשוק… לא יודעת אם זה שווה את הנזק ליצרן. אני לא מכירה את המפעל של סנפרוסט באופן אישי ולא יודעת מה המצב שם. הניתוח שלי הוא כללי ביחס לסיטואציה. ריקול נועד בעיקר להתמודד עם סיטואציות בתחום הבטיחות. בתחום האיכות יש שלל כלים אחרים שראוי וצריך להשתמש בהם כדי למנוע מקרים דומים בעתיד.

לפני שאתם קופצים עליי תהיו איתי רגע, אל תמהרו לקפוץ, בואו נניח שהיצרן הוא לא תנובה הגדולה אלא יצרן ישראלי קטן. נזק כזה יכול למוטט אותו ולא בצדק.

תוצאה אפשרית של אובר רגולציה ובקרת יתר של משרד הבריאות יכולה להיות יצרנים ישראלים שפשוט יפסיקו לייצר בארץ ויתחילו לייבא מחו"ל (זה לגמרי קורה). קחו לדוגמא את אירוע שטראוס, חלק גדול מהייצור עבר לחו"ל לאחר אירועי הסלמונלה ובכלל לא בטוח שכולו יחזור לארץ. מה לגבי כל עובדי המפעלים? התעשייה בישראל? ההכנסות למדינה מייצור? תמיכה בחקלאות ישראלית? יש כאן שאלות גדולות שלא נלקחות בחשבון.

אני לא טוענת שמשרד הבריאות לא צריך לפקח, אני טוענת שצריך לפקח בשום שכל ולא לפעול מתוך רצון לרצות את התקשורת והציבור. ריקול הוא נשק יום הדין ולא צריך להשמש בו אלא במקרה של סכנה אמיתית. אני מאוד מקווה שבמקרה דנן יודעים במשרד הבריאות משהו שאנחנו לא יודעים ולכן הכריחו את היצרן לבצע ריקול.

אולי הפעם יצא לי לא פופולרי אבל איך אומרים… דברים שרואים משם…

סוכר ומלח יכולים לשמש כחומרים משמרים
סודה לשתיה מעולה בנטרול ריחות ויכולה לשמש כדאודורנט
קנולה היא בעצם ראשי תיבות לCanada Low Acid